מקום לנשימה | אסתי אור ים
 

מסלול "הדרך ההפוכה"

שלום לכולכם... אני רואה פה כמה מהפגישה שעברה, בואו התקרבו...גם החדשים.
אני כאן, קצת מסתירים אותי אבל אני ממש מתחת לאף שלכם, מורת הדרך שלכם לטיול של היום – הנשימה!
כן, כן, מתחת לאף, באופן מילולי. התקרבו בשקט, אחד אחד, אל מתחת לנחיריים, ותרגישו: קרירות נכנסת פנימה, חמימות יוצאת החוצה. נעים? מי שרוצה יכול להישאר כאן כל היום, כמו שומר סף בפתח של אתר תיירות, ולשים לב לכל אחד שנכנס עם השאיפה ולכל אחד שיוצא עם הנשיפה.
אבל אנחנו נכנסים...


נשאלתי בטיול הקודם למה דווקא דרך האף. פשוט, זה עוזר לי להיכנס לאווירה של הטיול.
יש כאלה שאוהבים קפיצות באנג'י – מהפה – קפיצה בבת אחת פנימה. אני מעדיפה בדרך כלל להרגיש איך בדרך הקצת איטית וארוכה, אני משאירה מאחורי כמה פירורי לכלוך שהסתננו פנימה יחד איתי, אני מתחממת בהדרגה ונהיית יותר לחה – נהיית תואמת לסביבה הפנימית, וככה מרגישה הרבה יותר נוח. זוכרים את הכניסה למערת הנטיפים בבית שמש, כשצריך להסתגל אל החום והלחות לפני שמגלים את היופי? ככה גם כאן בטיול הזה. וגם לי יש שאלה למי ששואל – מישהו חושב ברצינות שהאל או הטבע היה בורא לנו מן יצירת פאר באמצע הפרצוף רק בשביל משקפיים, ממחטות ומנתחים פלסטיים? לעומת זאת גברת "פה גדול" כל כך עסוקה בעניינים נוספים – יש לאכול, ולדבר, לצעוק ולצחוק, לבכות ולשיר ולחלל, ולנשק... רצוי לעזור לה ולשחרר אותה מתפקיד הנשימה, חוץ ממה שהיא ממילא חוטפת לה פה ושם.


אבל! מי שעדיין רגיל לשאוף ["לקחת אויר"] או לנשוף [להוציא] דרך הפה, ימשיך לעשות זאת, ורק ידמיין את הנשימה [שאיפה ונשיפה] עוברת דרך הנחיריים. יתכן שהן יתרגלו ויפתחו עם הזמן. בעתיד צפוי לנו סיור מיוחד בהם.


ועכשיו קדימה בעקבותי – [בתנוחת ישיבה נוחה פתוחה ומאוזנת, על כסא או כל מושב אחר, או בשכיבה על הגב, ואפילו בעמידה נוחה כמו בצ'י-קונג] שימו לב לשאיפה כל הדרך מקצות הנחיריים, שורש האף, חלל הראש, גרון, בית החזה וחזרה... [זה היה מסלול הטיול הראשון]
אחרי שהדרך הופכת להיות מוכרת, שימו לב!
גם אנחנו נקפץ קצת הפעם!


בודאי שמתם לב שבזמן טיול הנשימה, ישנה תנועה במרכז הגוף, באזור החזה והבטן. סקרנים לדעת מה קורה שם?
בואו נתמקד בבטן.
הניחו יד ברכות על הבטן, קצת מעל הטבור ושימו לב לתנועה שיוצרת השאיפה, לתנועה שיוצרת הנשיפה. אם אין בלבול בתנועת המטיילים והכל מתנהל כסדרו – בשאיפה הבטן תתמלא מעט ובנשיפה תשקע מעט. אל תתבלבלו! אנחנו לא ממלאים את הבטן אויר! מה שקורה הוא שמתחם הטיול שלנו הוא גמיש ומאורגן למופת. כדי להזמין אותנו פנימה, עם השאיפה, קירות בית החזה מתרחבים, שיהיה מקום – איזו הכנסת אורחים. הקיר התחתון בין החזה לבטן גמיש במיוחד – זו הסרעפת שהינה כיפה שרירית. לקראת השאיפה ויחד איתה היא נפרשת* כלפי מטה לכל הכיוונים [גם לעבר הגב] וקצת דוחקת את אברי הבטן שיזוזו ויפנו מקום, לכן הם קצת בולטים קדימה, [כי הקיר הקדמי של הבטן רך מהקיר הגבי, אבל בעיקר מתרחקים מהחזה. לעומת זאת כשצריך לפנות את האורחים, בנשיפה, הסרעפת חוזרת למקומה שהוא קצת כמו כיפה רפויה, מוחזקת באזור העליון שלה בעצם החזה. אם זה לא מספיק ברור לאורחים, שרירי הבטן יתכווצו מעט וידחפו את הסרעפת עוד אל בית החזה, עד שהאורחים המאחרים יפלטו החוצה בנשיפה יותר נמרצת. *

הסיור שלנו היום הוא אל הסרעפת.
כן, כן, אני יודעת שלמדתם על הסרעפת בכיתה ו', והראו לכם קרום מתחת לבקבוק שיש בו בלון... רק שהכל כבר התבלבל בינתיים.
אתם מוזמנים לדמיין את הסרעפת כמו טרמפולינה באמצע הגוף [מתחת לצלעות ומעל אברי הבטן. כאשר אתם שואפים נחתו ברכות על הטרמפולינה והיא תקפיץ אתכם חזרה עד לאף והחוצה בנשיפה. נעים? עשו זאת בקצב ועוצמה שתהיה נעימה לכם. כמו מסז' פנימי.

וכעת, לאחר שניסיתם והתנסיתם, אם אתם רוצים גם הסברים: [תקציר מויקיפדיה]
הסרעפת היא שריר רחב המפריד בין בית החזה לחלל הבטן.הסרעפת קיימת אצל כל היונקים וגם אצל כמה מיני עופות. אצל בני האדם הסרעפת צמודה לחוליות המותניים, הצלעות התחתונות, ולעצם החזה. שלושה פתחים עיקריים בסרעפת מאפשרים את מעבר הושט, אבי העורקים, הורידים, העצבים, הכבד ותעלות בית החזה.


אצל בני האדם הסרעפת היא אליפטית, משופעת למעלה, גבוהה יותר בחזית הגוף מאשר בגב, ובעלת קימור בזמן שהיא "נחה". כיווץ והתרפות הסרעפת הם חלק חשוב בתהליך הנשימה. במהלך שאיפה הסרעפת מתכווצת, נעשית שטוחה ומגדילה את נפח בית החזה ואוויר זורם פנימה אל הריאות על מנת למלא את הואקום שנוצר בהן. במהלך הנשיפה, הסרעפת נרפית והאוויר יוצא מהגוף.


נשימה סרעפתית או נשימת בטן היא נשימה שרובה נעשית בעזרת כיווץ הסרעפת ופחות על ידי הרחבת כלוב הצלעות שבבית החזה. אוויר נכנס לריאות כאשר נפח בית החזה גדל ויוצר הפרש לחצים שלילי בין הנוזל שבין קרומי האדר[1] (pleura) לבין האוויר החיצון. הפרש הלחצים גורם לריאות להתרחב ולאוויר להיכנס לתוכן. את בית החזה מגדירות הצלעות והסרעפת ולכן נפח בית החזה יכול להשתנות עקב תנועת צלעות או סרעפת. אוויר יוצא מהריאות ללא מאמץ שרירי, כאשר בית החזה והריאות חוזרים לצורתם שלפני השאיפה הודות לאלסטיות שלהם. שריר הסרעפת מהווה את הגבול התחתון של בית החזה. במצב מנוחה לסרעפת מבנה קמור, קרי היא בולטת בדמות חצי כדור לתוך כלוב הצלעות. כיווץ הסרעפת גורם להשטחה של המבנה הקמור ולהגדלת נפחו של בית החזה ובאותה עת, לדחיסה כלפי מטה של אברי הבטן הדוחפים את קיר הבטן הקדמי לכיוון קדימה. תנועה הנראית כ"הוצאת הבטן".נשימה סרעפתית עמוקה יותר מנשימה צלעית (נשימה המדגישה הנעת צלעות לשם הגדלת נפח בית החזה). כמות גדולה יותר של אוויר מתחלפת בכל נשימה וחלקים גדולים יותר בריאות מתאווררים. נטיית אנשים להימנע משימוש בנשימה סרעפתית מוסבר לעתים בהרגלים נרכשים, כגון חיקוי מבוגרים המורגלים בנשימה צלעית, הימנעות מנשימה סרעפתית הגורמת להבלטת בטן (המנוגדת לאידאל היופי של הבטן "השטוחה") ואף המצאות מתמשכת במצבי דחק המלווים בנשימות רדודות.

דף הבית אסתי אור ים יוגהמדיטציה | נשימה | טיפול | צור קשר 

© כל הזכויות שמורות למקום לנשימה - אסתי אור ים | 054.6405604 | estioryam@gmail.com

Tivonet