מקום לנשימה | אסתי אור ים
 

חוויות - אישיות לגמרי - מריטריט ויפאסנה

 

בספר הסיפור שאינו נגמר, על הנער הגיבור אטריו, להגיע אל האורקל הדרומי.

על סיפה של הדרך המובילה אל האורקל, יושב גמד מלומד, החוקר עידנים את הדרך ומהי האורקל, מפי אלו שעברו את הדרך, חלקם שחזרו באמצע, ואחרים שעשו אותה עד סופה ובחזרה. איש מהם אינו אומר לו מיהי האורקל ודבר זה חורה לו מאד. אך הוא לא יעשה את הדרך ויסכן עצמו את מחקרו רב השנים.

איש מאלה שחזרו אינו מספר מיהי האורקל, אך מספרים לו על הדרך, ועל השערים/מכשולים בה. [רגע של התבוננות אל מכשולים כשער ונמשיך...]

 

3 שערים ניצבים בדרך. הראשון בתחילתה, ונראה גם מרחוק. השני לא יתגלה אלא אחרי שיעבור ההולך את הראשון, והשלישי לא יהיה שם אלא אחרי מעבר השני.

הראשון  - שער החידות הגדול – מעבר בין שני ספינקסים אשר מבטם צולב את העובר ומקפיא אותו על מקומו [עם כל חידות העולם] אלא אם ירפו ויעצמו לרגע עין. אטריו המתקרב לשער חווה פחד שאין דוגמתו וממשיך ללכת מבלי להסתכל ולחכות לעצימת העין של הספינקסים, עד שהפחד נושר ממנו, ואז מתברר לו שהותר לו לעבור...

השער השני הוא שער המראה, המראה למתבונן את דמותו הפנימית. לעבור בשער פירושו להיכנס אל תוך עצמך. שער זה מפתיע מפחיד על פי הסיפורים, לא פעם ראו בו המתבוננים מפלצות של עמם, או דברים שלא שיערו... גם שער זה עובר אטריו.

השער השלישי הוא שער אין מפתח. הוא סגור לגמרי, ללא ידית או חריץ. הוא עשוי מחומר המגיב לרצון. ככל שהרצון לפתו אותו מתחזק - מתחזק גם החומר. ככל שהרצון מרפה, יש אפשרות לפתיחת הדלת. אטריו, אשר לפני המסע אומר – אין סיכוי שלא ארצה כלל לעבור בשער [הלא יש לו מטרה נעלה, להצלת הכלל בשליחותו אל האורקל],

עובר את שער המראה, השני, ללא זיכרון של מיהו ומהי שליחותו. הוא אכן כמעט זונח את השער, אך ברגע כלשהו, כמעט מקרי, הוא נוגע בחומר, חש אותו, מתעניין בו כפי שהוא, ואז עוברת חמימות וחיוניות בחומר, והשער נפתח....

 

שנים רבות עברו מאז ששמעתי על ריטריט ויפאסנה , עד שהצטרפות קולות מספרים וקשב שלי, העבירו אותי מעמדת הגמד המלומד אל ההולך. בתחילה רק להירשם, אפשר להתחרט...אבל אז אתה מתחיל ללכת...

הפחדים הגדולים התקרבו ככל שהתקרב המועד... אבל באופן מוזר, ככל שאמרתי בקול, לאחרים שאני הולכת לריטריט, חשתי כיצד רגלי מובילות אותי בכיוון...

 

השער הראשון: האם אוכל לעבור: איך אסבול רעב? ו-איך אשב למדיטציה בבקר בלי לשתות צ'אי קודם? ו-ירשו לי לקחת ויטמינים? ו-אכן שתקתי פעם 5 ימים אבל 10? ו-יומיים לפני הקורס מצב בריאותי ירוד ועורף תפוס...ו-כשאני מגיעה, אחרי שניתקתי עצמי מהחוץ, נאמר לי שאני לא מופיעה ברשימה. אני יושבת בחדר ההרשמה ומתבוננת על כל האפשרויות, [אציע לישון אפילו בחדר בלי מזגן...לא בא בחשבון...אחזור הביתה כנראה זה לא מקומי...]כולל האפשרות להגביר פחד ומתח בתוכי, ומשהו אומר לי  בפנים לא לדאוג, והשער נפתח.

 

השתיקה עטפה אותי בשמיכה רכה של שקט. הדאגות הגדולות נמחו. מעולם לא חוויתי תקופה שבה ממש לא חשתי רגע של רעב. והרבה יותר טוב לי למדוט בבקר לפני השתייה. ועם כל הקשיים שעוד יהיו חשתי את קבלת הפנים התומכת בחמלה בטובתי האישית בכל רגע של סדר היום העמוס.

 

השער השני  הפתיע כל כך... מצד אחד אין שם שדים גדולים ונוראים...[בינתיים] אך מצד שני, לראות כיצד לאחר שנים של מדיטציות, המח שלי קורס כל שתי נשימות מהריכוז שלו, ואיתו מתמוטט כל הגוף – הפתעה מפרקת. לראות כיצד נטיות קטנטנות לא חשובות לכאורה, בהצטברותן מכוונות חיים שלמים, למקומות של סבל, למקומות של עיוורון, אל פחות ממה שאפשרי. – הסתכלות במציאות כפי שהיא, ומשהו שם מתמוסס ויש מעבר דרך המראה.

 

ואז – מופיע השער השלישי : מודעות תוך שוויון נפש. לא כפי שאנו רגילים להבין את המושג כאדישות. אלא כפי שכנראה כוונת צרוף המילים – שוויון של הנפש כלפי מה שהיא חווה כנעים או בלתי נעים. לעיתים הובלת המודעות שוב ושוב לכל נקודה על הגוף , מרגישה כאילו סורקים את מוחי במסרקות ברזל נוקשים, ואז רגע של ליטוף רך של הנשימה מתחת לנחיריים, ומשהו מתרכך, תנודה בין הנוקשה לרך...

וברגעים של חסד, כאשר יש מוכנות להיות עם הקושי הפנימי כפי שהוא, הגופני, הנפשי... השער נפתח...   אל מעבר, אל האורקל הפנימי.

 

בתודה לכל מי שנתן לי ימים חשובים אלה. 

אסתי אור-ים

דף הבית אסתי אור ים יוגהמדיטציה | נשימה | טיפול | צור קשר 

© כל הזכויות שמורות למקום לנשימה - אסתי אור ים | 054.6405604 | estioryam@gmail.com

Tivonet