מקום לנשימה | אסתי אור ים
 

פרטיהרה

האיבר החמישי בשמונת אברי היוגה של פטנג'לי הוא פרטיהרה:
"התכנסות החושים היא כאילו החושים מחקים את צורתה האמיתית של התודעה (מיינד צ'יטה הכרה), וזאת ע"י התנתקות מהמושאים שלהם." (פרק ב' סוטרה 54, בתרגום של אורית סן-גופטה.)

הדבר הראשון שקורה כאשר במדיטציה או בפעילות מדיטטיבית, מפנים תשומת לב אל התכנסות החושים פנימה, או אל ניתוקם מאובייקטים – חווים חידוד שלהם וקליטה חדשה ורעננה. כביכול הפוך מהכוונה בפרטיהרה.

החושים ככלי חקר משוכללים בהרבה ממה שאנו שמים אליו לב – מעבר לראיה, שמיעה, ריח טעם ומגע, יש לנו חיישנים הנותנים לנו אינפורמציה מתמדת לגבי משקל, איזון, תנועה שינויים פנימיים וחיצוניים.
למעשה, שילובם המורכב של החושים כולם נותן לנו לא רק אינפורמציה מבחוץ ומבפנים, אלא בונה שדה התייחסות לקליטת אינפורמציה.
תרגול האטה-יוגה מעורר מאד את החקירה החושית , פנימית וחיצונית. דרך תנועה חוקרת, חושי המגע-משקל-איזון במרחב- חיצוני/פנימי וכן שמיעה וראיה פנימית וחיצונית. לפעמים גם דרך כיווני הריח והטעם.
ובאשר לפרטיהרה: באופן ראשוני, אכן המתרגל פחות מודע בחושיו למה שבמרחק כי הוא מרכז עצמו בסביבתו הקרובה והפנימית. אך אנו מכירים גם תרגול בחוץ בו המקום הזעיר ביותר בתוכנו מהדהד עם מלוא השמיים או קו האופק, ללא חציצה.

בהתבוננות מדוקדקת יותר המתוארת גם בפרשנות לסוטרה נראה כי הכוונה בפרטיהרה , גם על פי המילה התכנסות – כי במדיטציה החושים במקום לפנות החוצה, כדרכם, מופנים פנימה אל חקר העולם הפנימי.
הפרשנות הקדומה של ויאסה מתארת את פניית החושים וחיקויים את ההכרה כעדת דבורים העוקבת אחר המלכה (ההכרה.) כשהיא נחה, הם נחים וכשהיא עפה הם עפים בעקבותיה.
נשמע מכך כי פרטיהרה הוא שלב של שליטה בחושים כפי שנאמר בסוטרה הבאה, " אז צייתנות מוחלטת של החושים" (שם סוטרה 55) כלומר – התודעה/הכרה באופן רצוני מפעילה את החושים ולא נפעלת על ידם. וככל שהיא נרגעת – גם הם ירגעו. על פי הפרשנות של Feuerstein G. ו I.K.Taimini נראה כי המטרה בסופו של דבר היא אותה הרגעות וניטרול פעילות החושים, ניתוק מהעולם החיצוני.

אך מה פרוש מחקים את צורתה האמיתית של התודעה? מהי אותה צורה אמיתית?
(אם יש רצון לסיווגים, ניתן לומר שהדברים הנאמרים כאן הם בהשראה בודהיסטית...אם יש רצון לסיווגים.)
האם התודעה היא מסך שעליו משתקפים נתוני החושים (סוג של אובייקט)? או שהיא מצב של קדם-בין ותוך כדי פעילות מנטלית רגע לפני שהיא הופכת לתכן מוגבל זה או אחר.
אם כך – חיקוי החושים את צורתה והתנתקותם מהאובייקטים שלהם, אין פירושם דווקא אטימתם כלפי חוץ, או שיכוכם (למשל מדיטציה ללא הפרעות), אלא פנייתם ופתיחותם כלפי כל הנקלט מבלי להיאחז. היאחזות שראשיתה מנטאלית של זיהוי, קטלוג, ואיתה גם רגשית - של דחייה או משיכה.
אלה הינם כבר שלבים של עיבוד המידע החושי.
אולי יותר מכל, היאחזות פרושה התנגדות לשינוי. התנגדות שבאופן פרדוכסלי טבועה בנו עמוק כי זו הדרך להבין את העולם – "לתפוס" ואילו השינוי חומק מתפיסתנו. פרדוכסלי – כי המציאות היא שינוי ואפילו החושים בעצם מסוגלים לחוש בעיקר בשינוי. קלט חושי קבוע, אפילו לא נעים או נעים, הופך לרקע. (חישבו על קול תקתוק השעון, או אף על כאב קבוע.)
נדמה לי כי עוד יותר מהמיון וההעדפות, מה ששוחק את חידוד החושים הוא ההרגל. מרגע שמיינו וקיטלגנו מידע חושי כתוכן מוגדר, אנו נוטים לחוש אותו רק באופן כזה, וכך הוא מת מעט. אנו גם נוטים למיין אותו בהקשרים קבועים ללא בדיקה נוספת.
וכך צריך לבוא מורה/משורר ולהזכיר לנו כי "פריחת השקד (דובדבן) אינה מציינת את בוא האביב (גם לא כי השקד פורח באביב) אלא – פריחת השקד היא האביב."

כאשר אנו מצליחים לשהות בתודעה חושית לא נאחזת במושגים, ניתן לנו לחוש ביתר חידוד גם את הפעילות החושית עצמה וגם את האובייקטים עצמם כרצף של שינויים זרימה וחיים, רצף שהוא סאט-צ'יט-אננדה. קיום מלא-מודעות מלאה – וחווית האושר השלו הנובע מכך.
באיזה שהוא אופן נוצר אז גם החיבור האולטימטיבי לאובייקט שהופך לסובייקט, מעיין קשר " אני אתה" בובריאני. או אבחנה חיה בתלות הגומלין עפ"י הבודהיזם. התחדשות מתמדת של הראיה או השמיעה וכד' תוך השינוי המתמיד של המראה והצליל . גם כך אפשר להבין את אותה חווית חיבור והדהוד שאנו חשים בתרגול בטבע.
שנת השמיטה שאנו מצויים בה [מלבד סיבותיה האקולוגיות חברתיות] רומזת גם היא לחוויה ולא לעשייה והאחזות.

דף הבית אסתי אור ים יוגהמדיטציה | נשימה | טיפול | צור קשר 

© כל הזכויות שמורות למקום לנשימה - אסתי אור ים | 054.6405604 | estioryam@gmail.com

Tivonet