מקום לנשימה | אסתי אור ים
 

אהבת ט"ו בשבט

זה התחיל בתערובת החושית של ידי שחורות מאדמה, אחרי המאמץ לשתול תינוק שתיל יציב וישר, מרשרשות בשקית נייר, הטומנת בתוכה ממתקים שונים מהרגיל – דבלה, חרוב, צימוק – כאלה שעסיסם דביק, ניגר לאט, ממתיק את הזמן... הייתי אז ילדה, ועדיין אני אוהבת את ט"ו בשבט.
צנוע , נחבא אל השתילים, בלי שבתון, לא קשור למלחמות ומנצחים, עובד אדמה...
ופריחת השקדייה שאינה מסמנת אופטימיות והתחדשות, אלא היא היא האופטימיות של ההתחדשות.
זמן טוב עבורי ללמוד עוד מעצים צמחים וטבע. כל שנה משהו נוסף, חדש.
בעולם היוגה כבר למדתי [ולימדתי] להשתרש עם הרגליים באדמה, באופן רך, חי, נושם, כדי לצמוח אל השמיים.
למדתי את משל העץ של אודלקה לבנו שווטקטו מתוך הצ'נדוגיה אופאנישד המסביר את המהות הנסתרת – מקור הקיום – העצמי. כאשר הוא מורה לו להביא לו זרע של עץ פיקוס גדול ולפתוח אותו – ובפנים אין כלום. אז אומר אודלקה – מן הלא כלום הזה צמח העץ הגדול.

אם שוהים בתנוחת העובר/גרעין ביוגה אפשר להרגיש את הפוטנציאל והרצון הפנימי להיפתח אל אפשרויות רבות, לפתח תנוחות רבות ממצב זה,

ולחזור ולנוח בו.   ועוד על תרגול יוגה: כאשר חוקרים את מצבי ה"גרעין" – תבניות התנועה הבסיסיות-טבעיות של הגוף –

כל תנוחות היוגה וחיבורים ביניהן צומחים מהם כמו יבול שופע, ללא מאמץ רב.

[היוגים נהגו בעיקרון הגרעין גם בשימוש במנטרות גרעין –ביג' מנטרה – המבטאות את המהות הפנימית של דברים בצליל יחיד.]
אודלקה מסביר עוד על המהות המסתורית המחייה את היקום, במשל נוסף מן העץ. הוא אומר לבנו – אם תכרות ענף מן העץ, העץ לא ימות, אך אם ייבש המוהל, הסמוי, [המהות הפנימית]הזורם בו – ימות העץ. והוא מוסיף בכל הדוגמאות שהוא נותן – אותו עצמי, מהותו של כל דבר, הינו גם אתה. – הוא מצביע גם על עיקרון ההשתקפות של המהות הקוסמית בכל אחד, וגם על עיקרון החיבור של כל אחד אל הכל, וצמחים יכולים להזכיר לנו זאת.

רציתי להבין יותר מקרוב כיצד באמת עובר המוהל בעץ...עולמות שלמים נתגלו בפני.
בעץ יש מערכת הזרמה מן הקרקע אל כל הצמח של מיים וקצת מינרלים, [בצינורות העצה] ומערכת הזרמת מוהל – מיים עם סוכרים תוצרי הפוטוסינטזה מן העלים אל כל חלקי הצמח.
כדי לגבור על כח הכובד בהעלאת המיים לגבהים, העץ אינו משתמש באנרגיה אלא נעזר בתכונת החיבור של המיים. המיים נוטים להתחבר לדפנות הצינוריות והשוליים של פניהם "מטפסים על פנים הצינור". אך המיים גם נוטים מאד לדבוק במולקולות מיים נוספות וכך הן מושכות את "צינור" המיים כלפי מעלה. [ככל שהצינורית דקה העלייה גבוהה יותר.] להשלמת התהליך עוזרת תכונת המיים להתאדות מפיוניות העלים. התאדות מולקולת מיים "מושכת" את מולקולת המיים שאחריה בתור וכך נמשכות כולן כלפי מעלה בזו אחר זו. והעץ אינו מבזבז אנרגיה.
נסו לעמוד בתנוחת העץ, או לשבת ולהרגיש את הנשימה/פרנה עולה כמו מיים בעץ,מרווה משורש עד צמרת.
אפשר גם לקבל השראה מן העצים כדי לחיות ללא בזבוז אנרגיה, מתוך תואם עם הטבע החיצוני והפנימי – כל אחד בדרכו.
העץ לא מבזבז אנרגיה ואף מנצל אנרגיה כדי ליצור חומר [סוכרים]. וגם זאת בעזרת המיים, בתהליך הפוטוסינתזה. בתהליך זה נוצרת גם תשתית המזון העולמית וגם החמצן. הסיפור האבולוציוני של התפתחות הצמחים מספר כי היו בתחילת הזמנים כמה יצורים חד תאיים שידעו לעשות פוטוסינתזה מתוך התרכבות עם חומרים אחרים, אך אלו שהתפתחו להיות צמחים "בחרו" במיים. מכיוון שמיים היו זמינים, היה להם יתרון. תהליך זה הגדיל באופן משמעותי את כמות החמצן באטמוספרה והחמצן "חימצן" את אותם חומרים אחרים. כך שפוטוסינתזה נשארה קשורה למיים. התרבות החמצן אפשרה את התפתחותנו אנו באופן שבו התפתחנו.

הצמחים מהווים עבורנו גשר בין האנרגיה לחומר בעוד אנחנו משתמשים בחומר שהם מפיקים – מזון וחמצן גם יחד כדי להפיק אנרגיה. –

חיבור מושלם, אשר מעלה על השפתיים מילת תודה.

הצמחים צומחים למען עצמם, תוך כדי כך הם מעניקים בנדיבות, לאחרים את קיומם.
אני רוצה ללמוד מהם לצמוח ולשגשג למען עצמי באופן שיעניק גם לאחרים.

לזכר אחי יוסי, שנולד בט"ו בשבט, נפל בפסח, ולבלובו הקצר היה שופע כשרון,נדיבות וענווה – כעץ.

דף הבית אסתי אור ים יוגהמדיטציה | נשימה | טיפול | צור קשר 

© כל הזכויות שמורות למקום לנשימה - אסתי אור ים | 054.6405604 | estioryam@gmail.com

Tivonet