מקום לנשימה | אסתי אור ים

חסינות מפני צמדי הניגודים.

הסתיו מבצבץ ועולה מתוך חום הקיץ כמו החצבים.
אני אוהבת את הסתיו. האור המשתנה, קרירות רוחו של הערב, אפילו הבלוז הקל לאחר קלות הראש של החופש הגדול. אלול נושק לראשינו ברכות. 

בארץ הזאת רבים אוהבים את הסתיו לפחות משום שהוא מתחיל לאזן את חום הקיץ... הסתיו הוא תקופה מאזנת ומאוזנת. החום, השתוות אורך היום והלילה, המזג שלנו... מזל מאזניים מחכה לנו בתשרי. 

והנה - הסוטרה של פטנג'לי  ".. חסינות מפני צמדי הניגודים"  צפה ועולה במחשבתי.  
סוטרה זו היא המשכן של שתי הסוטרות על התנוחה – אסנה: פרק ב' – 46-48 בתרגום אורית סן גופטה. 
התנוחה יציבה ונינוחה// בהרפיית המאמץ והתחברות אל האינסוף//כך חסינות מפני צמדי הניגודים.

המושג חסינות מציינת חוסן, עמידות. זה נשמע בתחילה כמשהו שחושל ונהיה מעין "שריון" של עמידות מפני תלאות ומתקפות החיים כמו גם מעונג ופיתוי – הישארות בשקט והשתוות הנפש. בהרבה פירושים מצוינת החסינות מפני חום-קור כדוגמה. השאלה שעולה כל פעם האם למזג את מרחב האימון היא הד לכך. אכן יש חשיבות לאימון בחסינות עצמה. האימון יכול להוביל לחסינות שאינה נוקשה מאד, אלא מעודנת. אך אולי יש בסוטרה, ובקודמות לה יותר מזה.

המושג צמדי ניגודים מסמן לנו לא רק את הניגודים, אלא גם את היותם מחוברים. חיבור זה אינו מקרי אלא מהותי. ראשית – התודעה שלנו במצבה הרגיל אינה יכולה לזהות דבר אלא דרך הנגדתו למשהו אחר. לא רק שחור מול לבן, חום מול קור אלא אפילו כשאנו מבחינים באובייקט כלשהו, זה ביחס לרקע שלו, לסביבתו. הכל נמצא בתלות גומלין, (מושג בודהיסטי) לא רק בשל תלות אורגנית, שרשרת הקיום, אלא גם תלות מושגית. לפי תפיסה זו הלבן והשחור, הטוב-רע, כמו הקטבים השלילי והחיובי במגנט הינם שני פנים של דבר אחד במהותו. (ותודה לכל המורים שקראתי על הדוגמאות.)

הסוטרה הראשונה (46) בעצמה מציעה צימוד ניגודים – התנוחה יציבה ונינוחה. 

כפי שמכיר מי שנמצא זמן בתהליך היוגי, בהתחלה אלו ניגודים שיש לאזן ביניהם, כמו בין טאפאס-מאמץ לאהימסה - הימנעות מפגיעה. אך עם הזמן הניגודים הופכים משלימים ומעצימים זה את זה. ככל שאני נינוחה אני יותר יציבה בתנוחה, וככל שאני יציבה יש לי מסגרת לנינוחות והרפיית המאמץ. כך שהתרגול מלמד בעקיפין להיות עם מה שנראה ניגוד שתוקף אותי ולהתעצם בעזרתו. 

הסוטרה השנייה (47) מציעה גם שני חלקים אשר יכולים להראות מנוגדים – הרפיה מול התחברות אל האינסוף. הרפיה היא הסכמה להיות כאן, וזה נראה מנוגד לחיבור אל האינסוף, בייחוד בהקשר של דרך רוחנית עם מטרה נשגבה –אינסופית. אך דרך ההרפיה, האינסוף שהינו בכל – מתגלה. החיבור אליו באופן חושי-גופני ובאופן נפשי מאפשר להרפות החזקות מיותרות. שני החלקים משלימים ומעצימים זה את זה.
אולי הסוטרה "חסינות מפני צמדי הניגודים" מציעה לא רק עמידות מול אחד הצדדים (הקיצוניים) של תופעה שאנו פוגשים, כמו חום או קור, אלא שחרור מחשיבה והתייחסות מנטלית/רגשית (רק) דרך ניגודים. תודעת היום-יום שלנו אכן רגילה לתפוס כך דברים, ואף לשפוט ולחבר לכך רגש - זהו עץ הדעת טוב ורע. יותר מכך, כאשר אנו נהיים מודעים לצמידות של הניגודים, פעמים רבות מודעות זו גורמת לנו סבל, כי יש בנו שאיפה לנוע לעבר קוטב אחד, והדבר בעצם אינו אפשרי. כמו בצימוד סמסרה-נירוונה. באופן תמים ננסה לנוע מסמסרה- סבל הקיום לעבר נירוונה – הארה/התעוררות. אך ניסיון לבטל את הסמסרה ולהשתוקק לנירוונה מייצר רק עוד סמסרה, עוד סבל. 

לעומת זאת בתודעה מדיטטיבית הניגודיות אינה גורם חשוב. חווית החיבור, והריקות היחסית מהמשגה (המשגה עוברת דרך בחירה מתוך ניגודים) מאפשרת חירות מסויימת מעריצות צמדי הניגודים. מי שהתנסה גם באופן חלקי במדיטציה מכיר את הידע העמוק, העולה דווקא מתוך חיבור אינטימי ללא מחיצה, תוך התמוססות הניגודים לאחדות. 

הראייה של מעגל היין-יאנג, גם הוא סמל לתפישה שבה הניגודים נראים אך הינם משלימים וזורמים, ללא התנגדות. למעשה גם בגופנו החסינות מתקיימת מתוך זרימה מתמדת של שינויים בהתאם להשתנות של תנאים – הומאוסטזיס. וברמה רחבה יותר זה מתרחש בטבע. 
היכולת לראות את השלמת הניגודים מבקשת נקודת תצפית גבוהה יותר ופרספקטיבה רחבה יותר. אנו נדרשים לכך מתוך מקומות אשר נחווים צרים ומותקפים כאשר אנו חווים ש"ניגוד" כלשהו "תוקף" אותנו. זה יכול להיות עבורי סימן יעיל. אם אני מרגישה מאד מותקפת, מתקיפה, מתאמצת להחזיק שלווה בכח מול מתקפה... אולי כדאי לי להתחבר מעט אל האינסוף, להשקיף מנקודת מבטו ולהרפות קצת. 

ההסתכלות אל רעיון צמדי הניגודים מביא אותי להסתכל אל המושג crossing אשר פגשתי בדרך ההתמקדות (focusing). העניין שאני מתייחסת אליו, כי יש עוד הרחבות למושג, הוא העושר אשר עולה מתוך מפגש בין נושאים או תחומים שונים. כמו למשל תרגול הגוף ביוגה והפילוסופיה שלה. כביכול אלו שני שדות של תפיסה וחוויה שונים. אך המפגש ביניהם מעלה עוד ועוד תובנות. מה שמובן בשכל נחווה ומסומן בחוויה הגופנית ולהפך. וכמובן כל הפיתוחים היצירתיים שאנו עושים עם היוגה קשורים להצלבות מסוג זה. אני עצמי חוגגת וחוקרת זאת בקורסי העמקה ביוגה, ובקורס יוגה וכתיבה יוצרת שאני מפתחת. 

היכולת לראות מעבר לצמדי הניגודים, אינה מכוונת לכך שלא נבחר, שלא יהיו לנו דעות. (אני כותבת שבוע לפני הבחירות ומקווה שתלכו לבחור במה שאתם חושבים לנכון.) היכולת לראות שיש בנו מוד של זיהוי ניגודים ויש בנו מוד של מעבר לניגודים גם הוא צמד שמעניין וחשוב לחיות איתו או בתוכו. 

ואסיים במילותיו של רומי: "אי שם מעבר לרעיונות של לעשות נכון או לא נכון, יש שדה, אפגוש אותך שם..." (מתוך הספר ההארה, הוצ' חיים אחרים). 

אלה מילים מושכות לב, מושכות ללכת ...כאילו יש כיוון נכון. במובן מסוים יש, לפחות יש למה להתכוון, כי אחרת נהיה בבורות שיש עימה סבל.
במובן אחר לדעת שתודעה יקרת ערך יכולה לפגוש אותנו תמיד, בין אם נעשה נכון או לא נכון – זו נחמה גדולה.  
שתתחדש לנו שנה, על ניגודיה ואיזונה. 
לו יתגשמו משאלות ליבנו העמוקות לטובה.  

דף הבית אסתי אור ים יוגהמדיטציה | נשימה | טיפול | צור קשר 

© כל הזכויות שמורות למקום לנשימה - אסתי אור ים | 054.6405604 | estioryam@gmail.com

Tivonet